גאולה כבר לא אבן

כבר חשבנו שראינו את הכול אצלו, מהבריון הסרקסטי והמבדר ב"לוק סטוק" וסנאץ', דרך "רוב היפה" ונהג השודים ב"שוד האיטלקי" וממשיך בכל דמות אקשן אפשרית שבמסגרתה מותר להרביץ מכות לכל דכפין וללא אבחנה למי ולמה, ג'ייסון סטיית'ם עבר כבר בכל תפקיד אקשן שכולל בדרך כלל הבעות ומשחק שמכוון לכיוון הבידור (סרטי אקשן, בדרך כלל, אבל גם כאלה עם נטייה לקומיות מסוימת) ולכן אין שום שיקול בהמרתו לשחקן בעל הבעות רציניות ודמות קצת יותר רצינית.

אתה מדבר אליי? עוד לא נהג מונית



וכמיטב הסרטים, כאשר הוא מגלם אדם שמקושר לעולם הפשע, גם פה הקלפים שחולקו לו לא היו שונים מאלו שמחולקים בדרך כלל. אבל הפעם, הפושע מתגלה אך ורק עקב ונוכח מצוקה שפקדה אותו, אבוי לצופים ואבוי לג'ייסון, הוא מתגלה בתחילת הסרט כחלש שבחלשים ורחמנא לצלן, הוא בורח בתחילת הדרך כל עוד נפשו בו משני בריונים סוג ז' שמחפשים לקחת את המעט שיש בו. בן דמותו הוא חייל לשעבר שנושא עימו את צלקות הקרבות והיחס הלא אנושי שחיילים נדרשים, לעיתים כה קרובות, להפגין והוא נמלט מהצבא והחוק בתור הומלס בלתי מזיק בעליל שמתחבר לנערה צעירה. ההתפתחות של הדמות מתרחשת כאשר נקרית בדרכו של אותו חייל הזדמנות לשקם את עצמו לתקופה די ארוכה בעזרת סיוע כלכלי לא צפוי ומשם מתחילות הבחירות שלו להוות משמעות להמשך חייו.

תן חיוך, הכל לטובה



כאשר הוא מתחיל לבצע בחירות מסוימות הוא מגלה שלכל דבר יש השלכות והסרט לוקח את הצופים למחוזות של התפתחות הדמות מול הסובבים אותה. הדמות המרכזית והפגומה נפגשת עם נפש משוסעת ופגועה נוספת שמצאה את הגאולה שלה אצל האל, נזירה פולניה חביבה שמסתירה את יופייה (הכול בעיניי המתבונן, היופי מאוד גבולי אצל הפולניות) תחת בגדי הנזירות המסורתיים. הנזירה מנסה לשקם את אותו החייל לשעבר, היא מנסה להראות לו דרכים אחרות שאינן מערבות פשע או פגיעה באחרים והוא, בתור תלמיד טוב, לומד די מהר.

לא אחת מהעדר



אך עדיין קונפליקטים שמגדירים את ההבדלים בין הטוב לרע בקווים עדינים מאיימים על המשך דרכו לגאולה של החייל העצוב ורוחות העבר עדיין מאיימות לתפוס אותו. הסרט שמלא בכל כך הרבה תובנות וכיוונים יפים לא צולח בהעברה מושכלת של אותם הרעיונות והוא לוקה בבינוניות ובנייה לקויה עלילתית. במעבר לעניין הזה, שחקנית המשנה שמגלמת את הנזירה היא דמות לא אמינה ושחקנית לא אמינה בעליל (מלבד העובדה שהיופי שלה הוא גבולי הכול בעיניי המתבונן וכוס התה שלו). ג'ייסון סטיית'ם מצליח לייצר תפקיד שמכליל אותו בתור המעניש במידה פחותה, יחסית, לסערה הפנימית שאוחזת בו, אבל עם כל הכוונות הטובות הסרט לא מצליח להתעלות מעל בינוניות והשתרכות על הרבה מקטעים מתים שמסרבים לייצר קצת יותר עניין בעלילה הדי דלוחה. בסך הכול סרט לא רע, אבל בהחלט לא משהו שמצליח לעורר יותר מעבר לפיהוק ממושך.