מת לחיות בבית לבן

מי לא היה רוצה לגור בבית אסתטי, נקי עם מדשאות ענק, מבוכים סודיים ופנימיים ואבטחה צמודה בכל ההיקפים, עם בונקר ממוגן ועוד פרט קטנטן בהיקף - הוא לבן.



הכול מוצע בחינם אין כסף ואפשר להביא המון חברים שיחגגו ביחד איתך בתוך שטח הבית. הרעיון הזה קוסם מאוד לבחור אחד מארץ מוצא זרה שעושה הכול ומשתדל לתכנן את הכניסה הכי חלקה לאותו בית לבן ובזמן המתוזמן המהיר ביותר שאדם יכול לחלום עליו. במילה אחת: "צפוי", בשתי מילים: "צפוי למדי" ובכמה מילים: " הי, זה ממש סרט נהדר". שלושת הכוכבים הראשיים עם עבר עשיר של סרטים מצוינים וגיבור העל אוהב את המשבצת אליה הוא נכנס, כאשר השניים האחרים חולקים באותה משרה ללא חפיפה.



הציפיות:

לסרט שהתרגום שלו בעברית הוא "המטרה: הבית הלבן" והפוסטר שלו מראה את הבית הלבן עולה בלהבות ביחד עם דגל אמריקה וברקע שני שחקנים עם חזות רצינית ומכובדת ואחד פוזל מעט הצידה, כמו לא מרגיש שייך, אפשר להבין, למעשה, לאיזה כיוונים הסרט הולך. הולך להיות דיסקו, אקשן, פיצוצים, הרוגים וכמובן גיבור אחד עילאי ולו כמה גיבורי עזר שיעזרו להאדיר את מעלליו של הגיבור הראשי ועם מעט טיפים ועזרה בכנפיים ייתנו לו את האפשרות לזרוח מעל כולם ולהגיע לתוצאות הרצויות בדיוק הזמן שצריך אותן.

המעשי:

20 דקות ראשונות שנראות מוכרות מכל כך הרבה סרטים אחרים עם משפטים חבוטים וסצנות צפויות כ"כ שבא לך לרוץ עם פליק פלאק ובורג אל תוך חבל תלייה שייכרך ויתהדק סביב צווארך בהידוק המתאים והנכון בשביל לסיים את הקלישאה הקיטשית והנגררת שמתנגנת למולך, לרוע מזלך. אבל רק רגע אחד, הטוויסט הראשון והכה צפוי בעלילה החל והמתקפה יצאה לדרך ואז אתה מתרשם מעוצמות הפיצוצים, ריבוי היריות וספירת הגופות האדירה שלא מפסיקה ואף הולכת וגדלה בקו מקביל עם האלימות, שבמסגרתה נקטפים אזרחים ואנשי צוות, שעולה, גואה והופכת לברוטאלית וחסרת רחמים.



ואז אתה נכנס לזה, לאקשן הטהור, לכוכב העל שמנסה להציל את העולם (ובמקרה הזה את עולמה של ארצות הברית של אמריקה) ולסצנות מותחות מאין כמותם, למרות שאתה יודע בדיוק איך הכול יסתיים. ועם הימשכו של הסרט, שנפרש כמעט לאורכם של שעתיים מחייך, הכול הולך ונהיה מוכר יותר ויותר. רגע, אתה שואל את עצמך: "לא ראיתי את אותן הסצנות בצורה קצת שונה עם אויב מעדה קצת שונה באחד מסרטי "מת לחיות", כאשר ברוס וויליס התהדר בשיער כמעט מלא ?". ועוד סצנה ועוד סיקוונס ועוד זיכרונות מסרטים דומים, אבל לעזאזל זה טוב. והמתח אוחז בך, כמעט בכל שניות הסרט ואתה לא מבין למה,שהרי זה ייגמר באותה הצורה, פחות או יותר, כמו בכל סרטי "מת לחיות" וחיקויו. אז למה נהניתי כל כך מהסרט ולמה קהל רב כל כך פשוט שעט לקולנוע והיה מרוצה מכל אותן שעה וחמישים דקות של אקשן ומתח בלתי פוסקים?

המסקנות:

התשובה היא ברורה, כאשר נוסחת סרטי האקשן, שמספרת על הגנה על העולם / אמריקה מול אויב בעל עדה עוינת (במקרה הזה כ"כ קרוב למציאות שזה פשוט מפחיד) שמדבר במבטא מהול בצעקות אימה אלימות, הייתה עובדת בצורה מושלמת, התפאורה הייתה שייכת, בדרך כלל לשנות התשעים והאויב היה יותר בעל מבטא של אוכלוסיה שלמה שכואב ליבה על עליית מחירי האלכוהול (ואני בינם). כאשר הנוסחא מתקיימת וכוללת איתה (כמו פעם) כמה כוכבים טובים לרפואה שירימו את הצופים מהכיסאות הנוחים שבביתם ויצעידו אל עבר הקולנוע, אפשר להיות בטוחים שהמתכון הוא מתכון ללהיט קופתי מרגש. הקטע הטוב והרע בסרט, גם יחד, הוא העובדה שהסרט מצליח לשחזר בצורה נהדרת את הצלחות סרטי האקשן משנות התשעים, אבל הוא גם נותר בעל אותן המחוות, אותם המשפטים הרדודים והצפויים ואותה אמריקה שכולם כל כך גאים בה, מוקירים אותה ומברכים אותה בשבע ברכות האל.



הנשיא פולט משפטי שחוקים בקצב מהיר יותר ממכונות הירייה המשוכללות בסרט, התסריט מלא חורים כמו כל אותם מסכנים שרצו אל תוך הקליעים הגדולים והמהירים של תתי המקלע פולטי האש. הדמויות שטוחות ושאולות מכל תסריט אפשרי מחובר ביחד ומופרד לחוד והעלילה, על כל המתח שלה פשוט ברורה וצפויה לכל אורכה. מה שפשוט לא מניח את ראשי הטרוד היא העובדה שחרף כל הציפייה לכל מהלך שיקרה, הסרט פשוט תופס אותך בגרון ולא מרפה והוא עושה עבודה נהדרת ומעורר השתאות, אם זה באפקטים המיוחדים, אם זה באפקטים ובאלמנטים של המתח ואם במתי מעט של חתיכות סרט שיגררו מעט רגש (בטוח לא פטריוטיזם). הוליווד מגישה על מגש כסוף רעיונות מבריקים לכל אויבותיה כיצד למגרה ולהשמידה, אבל כנראה שזה יישאר אך ורק בתור תוכניות מגירה (למזלנו ולשמחתנו) שלא ייושמו הלכה למעשה.



באטלר, פרימן ואקהרט במשחק סולידי והופעה עקבית, כאשר כל אחד עושה את תפקידו בצורה המצופה ואף אחד לא משאיר מקום להפתעות או לזליגה לצד זה או אחר של דמותו. ראדה מיטשל, מליסה ליאו, דילן מקדרמוט, אנג'לה באסט וקול האוזר מתגברים בדקות שלהם בצורה ראויה ומעניקים עוד קצת שמות שיזכו לקרדיטים בולטים בעליית הכתוביות. ההפתעה הגדולה היא בעצם שכן אפשר ליהנות מסרט שאין בו הפתעות, בעיקר עם מעמידים את רף הציפיות ברמה הנכונה ונותנים לנפש לזרום עם הרעיונות של הסרט. ללא ספק סרט (אביב) קיץ נהדר ומלא השקעה וכזה שבאמת נותן תמורה לזמן יקר.