מאפיית הכוהנים

החטא הגדול ביותר שיכול להיצמד אל הסרט הזה הוא צמד השמות איתן וג'ואל כהן. אין ספק שברבים מהסרטים אשר צמד השמות המחייב הזה מצטרף אליהם הוא יוצר הצמדה של ציפיות גבוהות ורב גבוה עבור הצופים, המבקרים ושאר ירקות. בסרטים רבים הוא גם מקיים ואף לעיתים, גם אם הסרט אינו עומד בציפיות, ישנה העלאת חשיבות הסרט, שלא בצדק, בגלל צמד השמות המפוצצים שכבר הרגילו אותנו ליצירות מופת של בימוי, כתיבה והפקה על כל המשתמע מכך. בין אם מדובר בצילום נהדר וחזונות וויזואליים, בין אם מדובר בעלילה שתרטיט לבבות ובין אם מדובר בכתיבה מופתית של ז'אנרים מוכלאים שנוצרים עקב מוחם הקודח של צמד היהודים הנהדר הזה שהוא אחד מהשילובים המוצלחים של זוג יהודי בגולה. הסרקזם המרומז והמודגש שנוטף בכמויות מיצירותיהם של השניים כבר הפך להיות מזמן סמל וסימן היכר של הצמד ולכן עם כל מדף הציפיות הפסיכי הזה ניגשים הצופים המסכנים אל עבר משהו שכן נכתב על ידי זוג האחים ובהשראת הסרט הבריטי המקורי משנת 1966 שבו כיכבו מייקל קיין ושירלי מקליין.



ובכן אם זו לא הגבהת רף עצומה עבור קומדיה פשוטה וחביבה, אינני יודע הגבהת רף מהי? בעיקר כאשר צמד האחים הכוהנים נוטשים את התסריט שלהם ומפקידים אותו בידי במאי שאינו עתיר ניסיון כמוהם או בכלל אינו כהן. הרי שבאותו רגע רף הציפיות חייב לפגוש את הרצפה ולהתחיל משם בתור טבולה ראסה. ברגע שמחזירים את השפיות בחזרה לקו הנורמאלי, אפשר, בכנות, ליהנות מקומדיה נהדרת וחביבה שמתעסקת בנוכלים קטנים ולא יוצלחים שמתקשים לקרוא את מפת הפשע המקורית ועובדים בעיקר על פי אינסטינקטים של נקמה. קולין פירת', שבאופן אישי אינו נמנה על חביבי בקרב שחקני הקולנוע הבריטי ושחקנים הקולנוע בכלל, מגלם את תפקידו של מומחה לאומנות אקספרסיוניסטית, אשר עובד עבור בוס נוראי ולמרות הרצון הרב שלו לנקמה עבור שנים של השפלה מאת הבוס הנוראי (אותו מגלם בכישרון מופלא אלן ריקמן הנהדר), הוא נוטה לשלב את זה עם דאגה לעתידו ולריפוד כיסו. פירת' וריקמן מגלמים את התפקידים הבריטים השנונים והעוקצניים בצורה מעוררת כבוד והערכה וכמובן שמביאים את הרפרטואר העשיר הכולל מבטא, סרקזם בריטי המהול באותו המבטא המופלא ושלל מחוות קומיות המשתייכות לז'אנר סרטי הקומדיה הבריטיים הקלילים.



אליהם מצטרף הנרייטור החביב, המייג'ור המזדקן והנחמד (אותו מגלם של טום קורטני) ואיך אפשר בלי סטנלי טוצ'י הפנטסטי המגלם תפקיד מבדר של מומחה גרמני לאומנות עם מבטא מוקצן ובעל מחוות מוגזמות והבעות פנים קורעות מצחוק. אל כל התמהיל נזרקת שחקנית שמתמחה בעיקר בקומדיות אמריקאיות קלילות על מנת לאזן את כל המבטאים (בריטיים וקצת גרמני) עם מבטא אמריקאי טקסני מעבר למוגזם ויוצרת דמות משעשעת של הבלונדה שאמורה להיות ההיל בילית המובילה, אבל מתגלה כתככנית לא קטנה ובעלת תושייה וחריפות לא פחותה מהצבע המוגזם בשיערה.



בקיצור ולעניין , הבימוי פחות רלוונטי למה שמתגלה כקומדיה קלילה ומבדרת אשר מחופה מעל ומעבר במשחק אמין ומצחיק של שחקנים כישרוניים שמעלימים כל זכר לכך שמדובר בסרט שנכתב בידיהם של האחים כהן אבל לא בוים על ידם. ברגע ששוכחים מהסביבה היוצרת ומתמקדים בתסריט ועלילה בתור הדברים הקלילים שהם אמורים להיות השיפוט הופך להיות סלחני יותר וההנאה גדלה בצורה מקבילה.