קוסמים ונהנים

הילדות זימנה לי אהבה קולנועית אחת מוגדרת, הקומדיה של ג'ים קארי פשוט הפילה אותי מצחוק פעם אחר פעם ולא ידעתי שובע עם אף אחד מסרטיו עד צפייה מרובה שהגיעה לרמה של הכרת הטקסט בעל פה. מאז ועד היום, כל סרט שג'ים קארי שותף בו הופך להיות חובת צפייה בצורה כמעט מכאנית וגם בחלוף השנים, שבגרתי והבנתי שהוא תקוע על שטיק ועל קומדיה ואינו מצליח להתפתח מעבר לכך, לא ירדה המכאניקה בקמצוץ שמדובר בסרט של ג'ים קארי, פשוט הציפיות ירדו בהתאמה. עם השנים עלה וזרח לו מחליף קומי, או שיותר נכון לקרוא לו עמית שפרץ אל תוך הנישה הקומית, הלא רצינית ומלאת הפרצופים (כמובן שלא ברבע מהרמה של ג'ים היקר). אותו עמית פתח ביחד עם קארי את "ברוס הגדול מכולם" בתור כוכב משני, המשיך ונטל את המושכות בסרט השני בסדרה בתור הכוכב הראשי וכעת משמש כוכב ראשי, כאשר קארי משמש לו בתור שוליה מרושעת ויריבה.



בנוסף לסטיב קארל וג'ים קארי, הסרט מציג את סטיב בושמי ואלן ארקין (בתפקיד קטן ומקסים) בתור שותפים קוסמים ואת ג'יימס גנדולפיני בתור בעל רשת מלונות רודף בצע ומבדר. מלבד כל אלו גם ג'יי מוהר בתפקיד זעיר ואוליביה ווילד היפיפייה ממלאים חלק נוסף ונפח קטן בתוך הסרט החביב הזה שלא באמת מתרומם מעבר למשהו שלא ראינו בעבר.



הסרט מספר על זוג קוסמים וותיקים שמתחילים לאבד את הקהל, נוכח עלייתו של קוסם מזן חדש שמאיים על השליטה והדומיננטיות שלהם במלון בווגאס. השחיקה והשגרה משפיעים על הזוגיות של צמד הקוסמים וגם העובדה שהאחד תמיד נמצא בקדמת הבמה ואילו השני מהווה שחקן משלים ופחות חשוב. הסרט מעביר ביקורת (כמה שאפשר להעביר בקומדיה מטופשת) על ההתרגלות לשגרה, על זוגיות (לא בין בעל ואישה, אבל די דומה) ועל הדור החדש והרגלי הצפייה, ההתמכרות לריגושים והחיפוש אחר הבידור הזול והאקסטרימי ביותר שניתן לקבל. ג'ים קארי נכנס לנעליו של הקוסם הרשע שלא יבחל בשום צורה של בידור על מנת להעבירו כקסם מהדור החדש והג'קאסי, על מנת לבדר את הצופים. יש בסרט המון ערגה וגעגוע לדור הישן, ערגה שמועברת בנורמות שבין קוסמים, אבל אפשר לראות בכל צעד ושעל את ההעדפה של הדור הפשוט יותר על פני הדור האוטומטי, האינטרנטי וההוא שבכל הקלקה בין מצלמה ובין תוכן יכול לייצר בידור להמונים. הסרט בתור קומדיה נראה די אותו דבר כמו עוד עשרות לפניו ובתחרות הזאת בין הקוסמים אי אפשר לטעות בנוסחא שתלך ותירקם במהלכו של הסרט עד לסיומו הצפוי.



גם השילוב המטורף של כל שלושת כוכבי הבידור הנהדרים הללו לא מצליח להניב יותר מכמה חיוכים בשעה וחצי של סרט והצחוק הגדול, בעיניי, הגיע בסיומו, אחרי שכותרות הסיום החלו לעלות, עם קטע קטן ומקסים ובעיקר קורע מצחוק.