אפונים לפנים

אי אפשר שלא להתעלם מהענקים הדוחים והמרשימים המעטרים את הסרט ומעניקים אלמנט נהדר של רוע, טמטום ובידור גם יחד. מבחינה וויזואלית הסרט משיג את המטרה (לפחות בדו מימד רגיל וללא צפייה קולנועית מצד עבדכם הנאמן), אך מבחינה עלילתית הוא שוב נופל קורבן שדוד למה שהפך לאחרונה לקלישאה הוליוודית חדשה. תביאו את האגדה ואנחנו נעדכן אותה לפי צו האופנה העכשווי... זוהי ההרגשה הנותרת עם הצופה כאשר הוא רואה את אותו הדבר שוב ושוב ושוב. אי אפשר להתעלם מהעובדה שהסרט, אמנם, נקי מבחינת שפה, דם ואלימות מוגזמת ומיותרת, אך בהחלט אפשר להאשים אותו בהיעדר אותם הדברים עבור קהל היעד הבוגר יותר. מצד אחד אין אלימות, מצד שני היא כן קיימת בצורה מוסוות וחבויה היטב, כזאת שתפרק מהסרט את המועמדות ל-Rated R ומצד שני עדיין תפנה לשני פלחי הקהל בצורה שווה. הפעם מוביל את הסרט שחקן שעדיין הוא בגדר אלמוני וסימן שאלה גדול בעולם ההוליוודי,ניק הוואלט הצעיר הוא שחקן ראוי וטוב, אבל עדיין בוסרי ולא כזה שמצליח לשדרג את הסרט מהעמדה היוקרתית ביותר, עמדת הגיבור.



לצידו הפלקט התורן, אלינור טומילנסון, שלא מוסיפה כלום ויש לה כריזמה של שטיח "שאגי", אחרי שאיבה מאסיבית של אבק הבית שהצטבר משך תקופה ארוכה. כזו היא האישה המובילה בסרט, חסרת ברק ומלאת חן, אבל חן שצריך להתפתח הלאה ולא כך הדבר.



הצוות המשלים דווקא מבטיח רבות ומקיים מעט פחות; יואן מקגרגור בתפקיד האביר העשוי ללא חת חביב ותו לא, איאן מקשיין בתפקיד המלך הבובתי ולבסוף, סטלני טוצ'י בתפקיד הנבל הנהדר והבלתי נגלה מתוך התפקיד. עוד תפקיד של שחקן נהדר שהולך לטמיון הוא הסייד קיק של בן דמותו של טוצ'י בסרט, יואן ברמנר שחובר פעם נוספת למקרגור מאז ימיהם העליזים ב"טריינספוטינ� �" והזכור בתור "ספאד" האהבל, תדמית שנראית קשורה וחכמה אל מול האידיוט שאותו הוא מגלם בצרה כושלת בסרט הנוכחי.



כל אותם השחקנים אחראים על בידור של שעה וחצי וקצת, בידור לא מזיק ולא מועיל במיוחד, כזה שכמו רוב סרטי האגדות שקמים לתחייה הוא יחזור למקומו בזריזות ולא ייזכר לזמן רב לאחריו.