המרהיב אוז

הרעיון והמחשבה מקוריים, אנסמבל השחקנים נהדר והבמאי המנצח מעל כולם ידוע בוויזואליות שבסרטיו ועם זאת הסרט לא מצליח להפיל אף אחד מהרגליים. אולי זה הסרט הבא אחריו בסדר הכרונולוגי שבעצם היה פה כמעט לפני שמונים שנה והותיר את חותמו בהיסטוריה, אולי זו העלילה הילדותית והתפלה ואולי זה בכלל הכוכב הראשי שמעבר לחיוך מאוזן לאוזן לא מצליח לרומם את עצמו מעל שותפותיו היפיפיות (לפרקים), אבל אוז הקוסם לא מצליח להוציא את העיניים מחוריהן ואת תשואות ההתפעלות מעבר לאלו ששייכות לניצבים בסרט. עם זאת אוז הוא סרט נהדר שמנפק הסברים כמעט הגיוניים על עלילתו של הסרט "הקוסם מערץ עוץ" המקורי והסיפור המקורי שנכתב על ידי פרנק באום בשנת 1900!!!

ויזואלית, הסרט הזה מתעלה בכמה וכמה שלבים במהלכו ומשכתב את שיאים חדשים עבור אותו מקור מלפני 74 שנים. עלילתית, הוא נופל לבורות קלישאתיים חמורים ומסרב לצאת כנגד נוסחאות שנבנו עבורו לפני כמעט מאה שנים. העובדה שהעלילה כותבת את סופה כבר מההתחלה עושה את הספויילר עבור בוגרי "הקוסם מארץ עוץ", אך אינה מקלקלת אלא מנסה לאתגר את הצופים במציאת הדרך אל עבר העלילה הישנה תוך כדי הסרט. ההתחלה מבטיחה רבות עם התמונה הממוזערת והשחורה הלבנה שמלווה את אוז בעודו בעולם האפרורי והאמיתי שמחבק אותו חיבוק דוב ומסרב לעזוב את אותה הבינוניות שהפכה להיות ידידה למסע משותף ומאכזב של הקוסם המתחיל.



המעבר לעולם מופלא, לפי ההגדרות הקולנועיות, מתבצע בצורה חדה וקלאסית של מערבולת אל תוך תמונה שממלאת את המסך בתכולה ובהמון צבעים עזים, חיים וחזקים. ההמשך כמובן מלווה את הגיבור במסעו אל עבר הגילוי העצמי של הלב הגדול, האומץ ושאר קלישאות חבוטות שיבטיחו הנאה מרובה לילדים ולחובבי מסעות קסומים. הסרט נותר בגבולות הפנטזיה ולא שב יותר לעולם המציאותי, עד שתגיע דורותי בסרט הבא ותעיר את הקופים משנתם על מנת להחיות את העלילה פעם נוספת. ג''ימס פרנקו מקסים ברגעים רבים במהלך הקריירה וכמובן גם במהלך הסרט, אבל המשחק שלו הפעם נראה מעט מאולץ מדי והוא מפלרטט עם הקהל כפי שהוא מפלרטט בסרט עם מגוון רחב של נשים. הוא רוקד את הריקוד ומחייך חיוך מלא שיניים בורקות וכמעט משטה בנו שהוא שולט בסרט, אבל העלילה שייכת בעיקר לצבעים, לצלילים ולשביל האבנים הצהובות שיוביל ביום מן הימים חבורה עליזה אחרת שתכתוב את ההיסטוריה.

מילה קוניס מתחילה נאה וממשיכה לשבירת טייפקאסט רצינית, ביחד עם רייצ'ל ווייז שגם מתנתקת מתדמית שהורגלנו אליה, אבל שתיהן מרגישות מאולצות מדי ולא בולטות מדי בהופעתן הדלוחה. לעומתן, מישל וויליאמס, שוב גונבת את ההצגה ועם הופעה סולידית, מקסימה ובעיקר שקטה ורגועה משתלטת על המסך וגוזלת את תשומת הלב בחן הוויליאמסי הכול כך אופייני. שחקנית מוכשרת וענוגה שבא להביא הביתה להכיר להורים. זאק בראף השטותניקי בתפקיד כפול שמחביא אותו מאחורי קוף מעופף ומדבר עם לב רגיש וקריספי שבעיקר מוציא רגשות מעצמו ומהקהל וזה כיף תמיד לראות את ההנפשה וההאנשה שמוענקת לדמויות של בעלי חיים בסרטים. דמויות שתלושות זו מזו ומזכירות את אסופת הזרים שהולכים לקוסם, הפעם הם המלווים שלו ואלו שעוזרות להכין את סיפור הרקע על מנת לספר את סיפור הקוסם המוקדם.



שימוש באלמנטים מעולם המדע ותודות תכופות לאבי נורת החשמל, הפונוגרף והטלגרף, תומאס אדיסון מעניקות מעט רגעי הגיון בתוך עולם הפנטזיה והזכירו לי (לרגעים מועטים) את השילוב של מדע בפנטזיה של "יוקרה" (של נולאן ובכיכובם של בייל וג'קמן) וההפריה בין העולמות לכדי עולם אחד. שוב חוזרים לאופנת סיפורי ילדים קלאסיים (הפעם על גבול ההגדה) שקורמים עור וגידים לכדי סרט שובר מוסכמות של סיפורים שכאלה והעבודה הפעם מלוטשת יותר מבחינה ויזואלית ועדיין ילדותית מבחינת התוכן. למרות הניסיונות לשלב מעט אלמנטים של אימה מצידו של הבמאי, אשר מקפיץ קופים לפנים ומכשפות לגבות, עדיין נותרנו מחויכים וכמעט רדומים במקום.

ולסיכום, אי אפשר שלא להתפעל מהאפקטים החזותיים המרשימים שיש לסרט להציע ועם זאת אי אפשר שלא לצפות ליותר, תמיד, כאשר מדובר בסם ריימי שמכניס תחת כנפיו את ארבעת הכוכבים הנהדרים שבקושי מוציאים מעצמם הופעה סבירה. סרט נהדר, מקסים ולכל המשפחה שמותיר את צופיו הצעירים וחסרי הבגרות עם תחושה נפלאה ואת אלו בעלי הוותק הקולנועי עם טיפה של החמצה.