ממשיכים לנסר

7 שנים ארוכות ללא ניסור, אפילו לא הקטן שבהם, ללא רעש המסור החשמלי וריצת הנכה של "פני עור" אחרי קורבן נוסף שמנסה להתחמק מהסוף המנובא לו מראש. 7 שנים ללא נערה אחרונה שמצליחה לחמוק בשניות האחרונות רק בשביל לגלות מסור רעשני בעתידה הקרוב. ו-7 שנים שאנחנו לא פוגשים בעוד פיסה מאחת מסדרות הסלאשרים הידועות והמשפיעות בעולם הקולנוע. ואז מגיע התלת מימד, מאיים לחרב כל חלקה טובה בעזרת אפקטים ופעלולים זולים המכוונים על מנת להסיט את תשומת ליבו של הצופה מהתוכן. אבל, או אז, אנחנו מגיעים לחלק השביעי והחדש ביותר בסדרת המנסרים, והוא נפתח ב"בום" רציני, על קולי וכזה שמכבד את המסורת ואת העבר, כפי שמצופה ממשפחה בעלת שושלת דם מכובדה. הומאז' נפלא לסרט המקורי ביותר של טובי הופר משנת 1974 משחזר בתמציתיות את פסגות האירועים מהסרט הראשון, למי שלא ראה או למי שלא זוכר. ולאחר מספר דקות של זיכרון העבר ישנו מעבר ישיר להמשך ולהווה, לאחר מכן לעתיד, כלומר להווה מסוים. מחצית מהסרט נבנתה בצורה ראויה ועדיין משתמשת בשטאנץ עתיק של הוואן המקורי מהסרט הראשון וכמובן בחבורת הצעירים יפי המראה ושטוחי הבטן.



הבנייה הידועה והתבניתית מכניסה את הצעירים לאותו בית קיט שבו הם יתחילו מסיבה שתסתיים באבריהם הכרותים והמבותרים שיעטרו את פנים המחסן של משפחת מנסרים חולנית, הכול צפוי והכול ידוע ועדיין נראה לא רע. המחצית השנייה תופסת כיוון שונה ואם הסרטים הראשונים התמקדו במשפחה מורחבת וחולנית, הרי שהסרט הזה כבר מתמקד במשהו גרעיני יותר, מן קן מרוכז שאמור להחזיר עטרה ליושנה. החלק השני של הסרט טורף את הקלפים ומאלץ אותנו לבחור צד חדש או ישן, תלוי בנו, הצופים. החלק הזה עדיין לא מצליח להיכנס לתבנית מתוחכמת מדי, אבל הוא קצת מנסה לשנות את כללי המשחק של "המנסרים" ומייצר משהו טיפה שונה, קצת מחוץ לקופסת הניסורים ועדיין בתוך קופסא אחרת, קופסת סלאשרים. הסלאשר הזה נותר בעינו, ג'ד(דייה) סויר, הלא הוא Leatherface האימתני והמוגבל, הוא עדיין הכוכב הבלתי מעורער של הסרט ואנחנו ממתינים רק לרגע שבו הרוע ישתחרר לו מהכלוב המודרני בו הוא נכלא, אבל הפעם הוא מקבל עזרה, כביכול, שאינה צפויה, אך עם ההמשך הופכת להיות די צפויה.



וכך, העלילה שהייתה אמורה להיות קצת שונה וייחודיות נופלת לבור שכולו ידוע וברור מראש. אם מנחשים הכול תוך כדי הסרט וללא מאמץ מיוחד, סימן שגם התסריטאים לא הפעילו את הראש על מנת לייצר משהו ייחודי עבור קהל היעד, חובב הסלאשרים שלהם. ובדרך הזו, הסרט השביעי בסדרה הוא אמנם לא הגרוע שבהם, אבל, מן הסתם, גם לא הטוב שבהם והוא מאלץ את הבמאי הבא שיביים פרק נוסף בסדרה לצאת הרחק מחוץ לקופסא על מנת לעניין אותנו, המשועממים והצופים מראש, בפיסה חדשה של עור, פיסה חדשה שתצית את הדמיון ותשאיר את העיניים מרותקות במסך במשהו אחר מלבד המחשופים המדהימים של הנערות בסרט.