הנדיב הידוע

התופעה של סרט דובר צרפתית מוצלח הכובש את הפרובינציה חזרה שוב והבאז המטורף שהיה סביב "מחוברים לחיים" מגיע הפעם מכיוונו של "סטארבק". כמובן שבפרובינציה כמו בפרובינציה דאגו שהשם הקולנועי שלו יהיה ידידותי יותר לקהל הישראלי, אליו משום מה מורגש יחס כמו לקהל ילדים דביליים או שהם קהל היעד העיקרי, והוסיפו את "התורם הסדרתי" על מנת שנבין על מה הסרט מדבר ולא נתבלבל. אז בלי להתבלבל, תקציר; דיוויד הוא בן שלושים ומשהו, לא נשוי ולא נראה כמו בדרך לחתונה, הוא עובד בקצביה של אביו עם אחיו בתור נהג משאית לא יוצלח. אי ההצלחה דבקה בו בכל מגע ידיו והוא מוצא עצמו בחוב גדול למאפיונרים סחטנים עם עננה אפורה מאיימת להוריד גשם רציני על חייו. בצעירותו היה קצר בכסף ותרם את זרעו למרפאה השכונתית וכעת ובעיתוי שלא יכול להיות גרוע יותר מבחינת חייו האישיים, הוא מקבל הודעה על כך שהוא אב ל-533 ילדים שנוצרו מהשחיינים שלו ו-142 מהם תובעים לדעת את זהותו.

העלילה ההזויה הזאת מתניעה היטב סרט עם רעיון נהדר שכנראה לא חשבו עליו עד הסוף או שלא רצו להתעמק בנושאים אחרים מלבד האדם הפרטי וההשפעות של אותו סיפור עליו. כל מי שאי פעם חשב על האופציה של תרומת זרע על מנת להרוויח כסף קל צריך לחשוב מיליון פעמים לפני שהוא עושה כן ולצפות בסרט איזה פעם או פעמיים על מנת לקבל פרופורציה על השלכות מעשיו. הדמות הראשית וגם החבר הטוב ביותר שלו מוצגים כמן נערים שזקוקים לדחיפה קלה על מנת להתקדם ולהתבגר. האחד, דיוויד, שכבר שנים נשען על זיכרון אימו וחוסה בצל אחיו ואביו, מתבקש להתבגר גם עבור שארית משפחתו וגם עבור משפחה חדשה ואפשרית בפתח והכי חשוב עבור משפחה שלה לא ציפה ובקנה מידה שלא שיער ודמיין. השני, חברו של דיוויד ועורך דינו, מנסה להוכיח לאימו את טיבו בעודו משמש גם בתור אב מבולבל וחצי אדיש לארבעה ילדים, דבר שלו נראה הרבה, אבל מקבל פרופורציות נוכח התגלית של דיוויד.

הסרט עוסק בנו, הגברים אשר מסרבים להתבגר ולא משנה מה עובר עלינו בחיים. הסרט הוא המעבר הקלאסי מילדות לבגרות ואחריות אצל אותם גברים מהסוג הגרוע ביותר; חסרי אחריות ואינפנטיליים (שלפחות לקריטריון הזה אפשר לשייך 80% מהקהילה הגברית) שצריכים להתחיל לקחת אחריות על מעשיהם ולייצר לעצמם ולסביבתם קצת יותר מהביטחון שהם אמורים להעניק. השם סטארבק הוא אזכור בקריצה לעברו של פר ההרבעה המפורסם ביותר בעולם שהניב מיליונים לבעליו. ניתן גם לשייך אותו בטעות (או שלא) לרשת בתי הקפה האמריקאית "סטארבאקס", אשר סניפיה מתקיימים בארצות הברית כחול על שפת הים. מה שלא יהיה הפירוש האמיתי בעיניי יוצריו, סטארבק הוא יצירה נהדרת ומחממת את הלב למרות העובדה שהיא די צפויה לכל אורכה מבחינת זריעת הזרעים החשובים ביותר והם זרעי השינוי שבליבו של דיוויד.

סטארבק הוא הגורם להתרבות מסוימת ככל שהפרשנות שלכם תיקח אתכם והוא סיפור נהדר על אבהות (בעיקר ובפרט) לדורותיה. ישנו אביו של דיוויד המשמש דמות מפתח בהיעדר אימו, ישנו דיוויד שהוא הכוכב הראשי וחברתו כמעט שאינה מופיעה מלבד במריבות ואירוע משמעותי אחד, מלבדה אף אם שהרתה את אחד מילדיו של סטארבאק לא מוזכרת בסרט ולו בזעיר אנפין. וישנו חברו של דיוויד שהוא גם מן סוג של סופר אבא, אשר נראה שמגדל לבדו ארבעה ילדים וגם מתעסק בעריכת דין. כמובן שיש את עניין הכדורגל שאופף את הסרט שמיועד לגברים ומוקף כולו בגברים אינפנטיליים עם לב רחב. לעומת זאת, הוא מיועד לקהל רחב שלא קבוע במגדר זה או אחר והוא יוציא מכם המון רגש חיובי; צחוק, חיוכים ומתקתקות בלתי נגמרת. סטארבאק אינו מושלם, הוא רחוק משם, אבל הוא פשוט נהדר וכל כך מקסים, שפשוט אי אפשר שלא ליהנות ממנו.