חיים אפלים

עברו חלפו מזמן ימיה של קארי ראסל בתור "פליסיטי" המתוקה מהסדרה, אותה סדרה שלעולם עברה, חלפה לידי ונראתה לי כמו עוד סתם במעברו של גיל ההתבגרות. עד היום כאשר אני רואה אותה בסרטים, אני זוכר אותה בתור אותה נערה צעירה ומתוקה, שהתלתלים נשפכים מראשה כמו ספגטים מוכנים לארוחת צהריים. כיום, כאשר אנחנו בערך באותו סטאטוס גיל והתפקידים שהיא בוחרת בסרטים הם בעיקר בהפקות בקנה מידה קטן.



לכן, לא השם שלה הוא בהכרח מה שמשך אותי לבדוק על מה מדובר בסרט, אלא התסריט וההפקה שהוציאו לאור את "הרוע שבפנים" הנהדר.קראתי קצת על מה מדובר, ראיתי ציון והחלטתי לבדוק על מה מדובר. הסרט מתנהל בהווייתו כסרט אימה לכל דבר ועניין, הוא דוגל בבימוי מתוח ומהודק ובטכניקה של הבהלות בחלקו העיקרי. הסרט מגלה תחת אותן שכבות של הבהלות את סיפורם של זוג הורים הנמצאים במשבר עמוק בחייהם, כאשר הכסף אוזל והמשכנתא לוחצת והמשרות הטובות אינן בהישג יד. ילדיהם הם שני אחים בקטבי גילאים שונים שדווקא מצליחים לשמור על אחדות ועל אחווה בין אחים שהיא די נדירה לאותו הפרש גילאים, אבל הם נדרשים לשמור על סבלנות רבה אל מול דאגת ההורים המתרגמת למריבות בלתי פוסקות אשר נגרמות מאותו מצב כלכלי קשה. שני הילדים נאלצים להתמודד, כל אחד מזווית ומנקודת מבטו, עם משפחה שנראית בדרכה לאי תפקוד ועם מה שנראה, לעיתים, כמו משפחה בדרכה לפירוק.

הסרט מתאר לצופיו קווי מתאר מדויקים מאוד של משפחה אמריקאית ממוצעת, על בעיותיה בעידן הנוכחי, בעיות שרבים סובלים מהם, דיכאון מאי מציאת עבודה, דיכאון מעבודה קיימת שאינה מספקת את המניעים הטהורים וזוגיות משמימה שמנסה להיות מוזנת מאהבת הילדים, למרות כוח ההרגל שבזוגיות. החרדות המשפחתיות ואלו הקשורות לחיים מסביב וכוללות את המצב הנתון מתנקזות לאיטן למשהו אחר, משהו מפחיד ובלתי מוסבר, משהו שיכניס את המשפחה הממוצעת לחרדה שונה שאינה מכירה. החרדה מפני הבלתי מוסבר והבלתי נודע, המקום שבו המשפחה מתאחדת כגוף אחד או מתפרקת לחלוטין. מ.נייט שאמאלן בוודאי צפה בסרט והרגיש מן עקצוץ וגירדוד מכיוון שכל זה נראה לו די מוכר בסך הכול. הניקוז של עימות עם תופעות על טבעיות וחוצניות אל מול עימות האדם בינו לבין עצמו ובינו לבין משפחתו הם הנושאים שגם הוא השתמש באחד מסרטיו המוכרים יותר (רמז, את ההמשך ואת שם הסרט תנחשו בעצמכם).

כרגיל, השימוש בילדים ונשיאת הסרט על גבם השברירי הוא מפתח ביצירה המעניינת הזאת, הנער המתבגר שלא מצליח להבדיל בין טוב לרע באותו שלב עדין בחייו, בין אם בחירת חבריו ובין אם בחירת בת זוג לפי קריטריונים אלו או אחרים וכיצד לנהוג בה. הבטיחו אימה וקיימו בצורה מעוררת אהדה, הובטח מותחן מסתורי וקוים במלואו, כאשר ישנה השקה כמעט מקבילה בין שני קווי העלילה שבעיקרה מותחת, אבל אינה מתביישת להשתמש באותו המתח ובאפקטים שלו על מנת לייצר רגעי אימה שיוציאו את כל החרדות החוצה.



כנראה שההורות מוציאה המון חרדות מוסווים אל פני השטח והסרט יודע בדיוק איך להשתמש ברובם על מנת לנתב את העלילה לכיוונים הנכונים ולייצר לחץ, מתח וקורטוב מריר של אימה. כתוב בצורה נהדרת ומבוצע בצורה משכנעת, מזכיר רגעים גדולים מסרטים אהובים וכמובן אי אפשר להתעלם מהופעת אורח של ג'יי.קיי. סימונס הנהדר אשר לוקח תפקיד מזערי ומקדם עלילה בנקודה חשובה מאוד ותמיד נעים לראות את פניו המגוונות על המסך. פנינה אמיתית החבויה תחת מסווה של אפלוליות, שכאשר אותו מסך אפלולי מתפזר, אנחנו מתמסרים לעלילה שלופתת אותנו עד לדקה האחרונה ובנשימות קצובות וקצרות תשחרר לאיטה לשינה מלאת תהפוכות.