משחקי גנגסטה

אי אפשר לעמוד בפיתוי, כאשר מחכים לסרט שמכיל בתוכו קאסט כל כך עשיר בכוכבים ראשיים, בעיקר שכאשר צוללים עוד טיפה פנימה מבינים שהם רק המעטפת החיצונית והסרט הולך להכיל עוד קצת ממה שציפינו וקיוונו. כאשר אני ניגש לסרט בקנה מידה שכזה אני מרבה לקרוא, בתור הקדמה והמלצה, קצת ביקורות של העיתונים המובילים. לאחר ששיסעו הביקורות את כל מה שהסרט הזה מייצג, אפשר בנחת להתמודד עם תוכנו של הסרט בהנמכת ציפיות והבנה כללית לקווי המתאר שהסרט מציג. כמובן שתוכנו לא מפתיע ולא מחדש לנו שום דבר, הלא ראינו כבר עשרות סרטים שמתעסקים במלחמת הטוב ברע עם גנגסטרים משנות ה-50 ובלעדיהם. בשנים שהסרטים הללו היו "הדבר" היחיד שרץ באקרנים הם היוו נקודת מבט של החברה באותה התקופה, לאחר מכן התחילו לזרום הומאז'ים לעידן ישן וסיפורים של רוח התקופה בתקופות אחרות; כאשר בשלהי שנות ה-80 (1987 ליתר דיוק), כאשר הפציע "הבלתי משוחדים" הנהדר של בריאן דה פאלמה וסיפר את סיפורו של מאבק האיתנים של אליוט נס באל קאפונה כבר היינו שבויים לסרטי גנגסטרים של שוטרים בעלי יושר אמיתי ומטרת על שהיא להשאיר את העיר נקייה ממאפיונרים ובכל דרך אפשרית.

לאחר מכן בשלהי שנות ה-90 (1997 ליתר דיוק) קיבלנו את "סודות אל.איי." הנוארי והמצוין ששוב הציב כמה שוטרים בעלי מוסר גבוה יותר מעמיתיהם ועימת על רקע שחיתויות קשות בתוך המשטרה. כמובן שבדרך ל"יחידת הגנגסטרים" גם קיבלנו כמה פחות מוצלחים כמו "הדליה השחורה" המשמים ו"אויבי הציבור" החביב והדלוח. כל אלו היו נקודות ציון בדרך ל"יחידת הגנגסטרים", שהיה אמור להיות הלהיט של שנות ה-2010 ומעלה, סרט מבטיח על שלל כוכביו, שגם קיבל תוספת עניין עקב הרצח המתועב שהתרחש בהקרנת הבכורה של ה"אביר האפל" בארצות הברית.
סצנת היריות שנראתה בטריילר של "הגנגסטרים" באותה הקרנה נראתה קרובה מדי למציאות שהתרחשה באותו אולם קולנוע בהקרנת הסרט, דבר שגרר את חיתוכה של הסצנה מהסרט. לאחר כל ההקדמה וכל ההשוואות והביקורות הקוטלות נותר לו סיפור הסרט של אותה יחידת שוטרים שמתנהגים כמו גנגסטרים ומנסים לעצור אותם על בסיס דומה להתנהגותם שלהם, בריונים קשוחים ואלימים.
שון פן במשחק משובח ומטריד מוביל בצד של הרעים את ההפקה, כאשר מולו שלל כוכבים בהופעה מצוינת עד סולידית, כאשר את ההובלה נוטל אחד הפחות מוערכים בהוליווד, ג'וש ברולין הנהדר בתור מר צדק וקשיחות. שוב הוא שחקן ראשי והפעם מוביל ארסנל כבד של תותחים בכל הגדלים והצבעים ומותיר את כולם מאחוריו.

התפקיד הפעם לא דורש הפגנת יכולות משחק פנומנליות, אבל, לשם ההמחשה של המגוון שהוא מסוגל, בפעם שעברה שנפגשו ברולין ופן זה בזה בסרט הם היו יריבים בשני צדדים אחרים של המתרס כאשר ב"מילק" גילם ברולין את אויבו ההומופוב של הארווי מילק (אותו כיכב שון פן) וכל אחד היה נראה בדיוק הגיבור הטוב והשפל אותו הסרט היה צריך. בסרט הנוכחי פן נהדר בתור הנבל רודף הבצע, הכוח ומשולל צלם האנוש והוא מביא איתו משחק משובח כיאה לרפרטואר העשיר של התפקידים אותם ביצע בעבר. לצידו של ברולין עוד שני כוכבים גדולים מתהווים שכבר נפגשו בסרטים וז'אנרים אחרים: אמה סטון וריאן גוסלינג ובעוד גוסלינג ממשיך להיראות כמו גוסלינג; מוכשר, יפה ומשודרג. סטון נראית כמו עוד בחורה יפה שאין לה יותר מדי מה להגיד, בדרך כלל גוסלינג הוא השתקן ואניגמטי וסטון היא הדבורה העומלת והעוקצנית. הפעם סטון היא עוד סתם יפה וחידתית ואילו גוסלינג עובר תהליך בסרט. מהבחור האדיש ששוחה במים מזוהמים באין מפריע, כזה שהכל עובר על ידו, הוא הופך להיות מעורב ורגשי בכמה רמות של העלילה.

שלל הכוכבים גם כולל ומציע לנו את ג'ובאני ריביסי בתפקיד סולידי וטוב, את ניק נולטי בתפקיד קטן ואיכותי, את מייקל פניה הנהדר שמגלם את מעריצו ומן נושא כליו של רוברט פטריק שמפציע בתפקיד נהדר וגם את אנתוני מקי שנבנה בתור כוכב קטן שעולה לאיטו. עלילת הסרט מציגה עבורנו את הסיפור הידוע של אותו הגיבור שבבריונותו קונה אותנו ועם זאת ישנו "טיק" קטן שמציק לו, האם בדרך הזאת הוא רוצה לטפל בפשע?. האם ירידה לרמת גנגסטר היא הפתרון?, מסתבר שלגמרי כן. מה שקיבלנו בסרטים אחרים בז'אנר מוצע גם בסרט הזה.
הצרצר המצפוני מתגלה עבור הגיבור אצל אדם בשלב הבא, המתקרב ובא לחיי הגיבור, איש משפחה שחושב בעיקר על ערכים והערכיות והעברת הלפיד הערכי לדור הבא היא העומדת לנגד עיניו.
הסרט משתדל ללכת בקווים ניאו-נואריים מובהקים עם רחובות אפלוליים במסגרתם מתהווה חוליית הגנגסטרים המאולתרת, עם גיבור שהולך בדרכי הגיבור הנוארי הקלאסי, גיבור סובל שחוטף מכות פיזיות ונפשיות בכל שלב בסרט.
בסרט הזה ניתן אפילו לאתר מספר גיבורים שעונים על אותם הקריטריונים, כאשר אחד מהם גם אוחז בישבנה של הפאם פאטאל המתקתקה.
הסרט הזה כתוב ומבוים בצורה נהדרת עם קרבות תתי מקלע רועשים במיוחד ועם מרדפי מכוניות, ממש כמו שכתוב בספר (או בסרטים) אשר מגיעים לשיא של סלואו מושן נהדר, אשר אני אישית מאוד אוהב.
המאבק האולטימטיבי בין הגיבורים הטוב והרע שמבוסס על עבר אמיתי לגמרי עושה את שלו והדבר היחיד שאפשר לומר לרעתו של הסרט הוא שאין בו חידוש ביחס לקודמיו והוא נראה כמו שחזור של מיטב הקטעים מהסרטים הקודמים לו. היחידה היא אכן יחידת עילית של כוכבים מהמעלה הראשונה והשנייה בהוליווד ולכן אפשר היה לצפות לאגדת שנות ה-2000 בסרט שמשתייך לז'אנר סרטי הגנגסטרים. ולכן הנמכת הציפיות היא נדבך חשוב לקראת הצפייה בסרט, כזה שיוציא קצת את האוויר מהמפרש ויעזור לסרט למלא אותו בחזרה.