"רצח יצחק רבין אולי מנע מלחמת אזרחים" — עתונאי אחד, מהשמאל הקיצוני, ערך מחקר ממושך על מה שהוא הגדיר כהסתה הרבנית שקדמה לרצח רבין. באחד מימי השנה לרצח, לאחר סיום מחקרו, הוא פרסם מאמר בעתון,
ובו כתב שאילו יגאל עמיר היה נמנע מלרצוח את רבין אז אולי האיבה הקשה בין הימין לשמאל, ששררה אז, היתה מדרדרת למלחמת אזרחים. ההלם מהרצח הפתאומי והמפתיע פקח את עיניהם של הישראלים ומנע את המשך ההדרדרות ההדרגתית.
לדעתי, מסקנתו מחוזקת בעובדות מסוימות שאפרט לקמן, מזכרוני:
|
טומי לפיד ז"ל (אח"כ ראש מפלגת "שינוי") אמנם לא אמר בפרוש "רבין רוצח" אבל אמר "יש סוג של אכזריות שרק הומניסטים מסוגלים לו". הוא אמר זאת על גישתם של תומכים של יצחק רבין כלפי המתנחלים. גישתם, שהציפה את אמצעי התקשורת בהסכמה שבשתיקה של יצחק רבין בכבודו ובעצמו, היתה שישנו תנאי הכרחי לנצול ההזדמנות "שלא תחזור" כדי שיתאפשר לחתום על הסכם שלום לפני "סגירת חלון ההזדמנויות" שאחריו מובטחת מלחמת נצח, לדבריהם, והרג אינסופי. התנאי ההכרחי להצלחת גאולת עם ישראל באמצעות "תהליך השלום" הוא סכול ההתנגדות של " אויבי השלום [ = גורמי ההרג = הרוצחים] משני הצדדים [כחמאס כמתנחלים] ". מדוע "אכזריות"? כי לפי אותה גישה, שהטילה את אימת ממשלת רבין על המתנחלים, היה חשש שהמתנחלים יסכלו את פנוי ההתנחלויות ברצותם להגשים את שאיפתם (כביכול) להנציח את המלחמה ואת ההרג המתמשך למען "נדל"ן" (בטוי של יצחק רבין עצמו), וכיון שספק היה אם רשויות אכיפת החק מסוגלות להתגבר על התנגדותם של המתנחלים לפנוי, הדרך הנכונה לסלוקם, לפי גישה זאת, היא ליצור תנאי חיים בלתי נסבלים ביש"ע עד שיאלצו לברוח משם. אחד הח"כים ממפלגתו של יצחק רבין, בהסכמה שבשתיקה של יצחק רבין, בטא זאת באמירה הצינית שאין יסוד לחשש מאי יכלתה של ממשלת רבין להוציא את הדגים מהאקווריום, כי הרי אפשר בפשטות לרוקן אותו ממים. מדובר בתקופה שבה רבין אשר למחבלים שבאו מתוניס (לשם נמלטו במלחמת לבנון הראשונה) לשאת נשק ולהמצא ליד צירי התנועה עליהם נעו ילדיהם של אויביו הפוליטיים החריפים ביותר, המתנחלים, וזאת בשם ה"דמוקרטיה", בצלו של בג"ץ שסרב לדון בעתירות המתנחלים בטענו שזהו נושא פוליטי לא שפיט (ובכך בג"ץ דרבן את יגאל עמיר לרצוח, לפי עדות אחיו).
|
באותה תקופה המתנחלים האמינו למה שנאמר להם ע"י אלופים בצה"ל וע"י לפחות אחד מבכירי הפרשנים לעניני בטחון: שהם וילדיהם ישלמו בחייהם על ההסכם שנחתם בין ממשלת רבין לבין רב-המחבלים "בדימוס" ערפאת. היו מתנחלים שבקשו את פנוים הרחק מהמחבלים (באופן ממלכתי, על חשבון המדינה, להבדיל מבריחה על חשבונם הפרטי) יצחק רבין סרב לכך. על כך כתב סופר ופובליציסט ידוע, שמאלני מאד (שמא גם הוא "נשטף מוחו ע"י רבנים שהסיתו"?!), שקשה לדעת אם ממשלת יצחק רבין היא ממשלת חלם או ממשלת סדום [ ! ]. יצחק רבין "ענה" למתנחלים הדואגים באמרו "אני שר בטחון של 98% מהישראלים [ולא שלכם]" ועוד אמר "אני מעדיף לסכן את בטחון הישראלים כדי לעזור לפלשתינאים" ( בזמן שעדיין היתה מוסכמה, על סמך הנסיון שנצבר עד אז, שישראלים שיפגעו מהאש הפלסטינית יהיו בעקר מתנחלים). רבין גם לא שלל את ההצעה שרווחה אז: שבהסדר הקבע עם הפלסטינים יוכפפו לטפולם של כחות הבטחון הפלסטיניים כל אותם מתנחלים שלא יברחו אל תוך הקו הירוק, ועוד אמר שדי לו בפעם אחת ששוטר פלסטיני יירה על חייל ישראלי והוא יבטל את הסכם אוסלו, ומכלל "הן" (אם דוקא חייל ישמש מטרה) שמעו המתנחלים "לאו": דם ילדיהם הותר ע"י יצחק רבין. איתן הבר, מזכיר הממשלה של יצחק רבין, ספר שיצחק רבין סרב להענות לבקשתו להסביר לראשי המתנחלים שהוא איננו רוצח, כך יצחק רבין שמר את דמויו כרוצח.
|
לדעתי, הלקח העקרי מרצח רבין הוא שאסור להשתמש בכלים דמוקרטיים כדי להטיל אימת מות על יריבים פוליטיים, לקח זה עדיין מוזנח בדיונים הצבוריים ובמערכת החנוכית.