צורה לאהבה

אוולין היא סטודנטית לאומנות. אדם הוא שומר במוזיאון. כאשר אוולין מנסה להביע מחאה לא שגרתית כנגד אחת מיצירות האומנות במוזיאון, אדם רואה בכך הזדמנות מצוינת להתחיל איתה ולהוציא ממנה את מספר הטלפון שלה. אבל אדם הוא קצת 'חנון', ואוולין דוחפת אותו להשתנות. אדם, שלא מבין מה בדיוק מוצאת בו בחורה 'קולית' ויפה כאוולין, לא ממש מתנגד. כך, המשקפיים מוחלפות בעדשות מגע, קילוגרמים מיותרים מורדים וז'קט הקורדרוי הנצחי מוחלף בבגדים אופנתיים יותר. אבל לאוולין זה לא מספיק: היא שופטת את ערכיו של אדם, מצלמת את יחסי המין שלהם ומטפחת את ביטחונו העצמי. זוג חבריו של אדם, פיליפ וג'ני (שעומדים להתחתן), הרגילים לאדם הישן והחנון, עדים לשינוי ולא ממש אוהבים את המתרחש. כשפיליפ מביע בפני אוולין את מחאתו על מעשיה, התוצאה היא שהם מסתכסכים. כשדרישותיה של אוולין מאדם - ובעקבות זאת גם מעשיו, הופכים קיצוניים, יחסי הרביעייה הצעירה מדרדרים לכיוונים בלתי צפויים, שלא יהיה הוגן לגלות..., אך אפשר רק לומר כי עם הזמן לומדים הארבעה שפיתוי הוא אמנות ונאלצים להתמודד עם הכמיהה האנושית לאוטונמיה ולקשר, לאמת ולאהבה, שלא תמיד עולות בקנה אחד זו עם זו. אז מה הייתם מוכנים לעשות בשם האהבה? דיאטות, מכוני כושר, ניתוחים פלסטיים וכד' - מה אנו לא עושים בשביל לשפר את עצמנו, כדי לתפוס בן זוג, או אם בן הזוג הקיים דואג לומר לנו כמה הוא היה שמח אם קצת היינו מטפחים את עצמנו. חס ושלום לא בשבילו, אלא בשביל ההרגשה הטובה שלנו. ניל לאבוט לוקח את העניין הזה קצת רחוק יותר, ברוח "האחות בטי" וסרטיו המוקדמים יותר, לאבוט שב לחקור את מערכות היחסים בין נשים וגברים, אינו מניח לדמויותיו ודוחף אותן עד לקצה, על מנת להראות את התוצאות הקיצוניות שההתנהגות האנושית מסוגלת לגרום. הסרט מבוסס על מחזה ה - off broadway המצליח של לאבוט מ - 2001 (שחקני המחזה הם גם השחקנים בסרט) שאף זוכה בימים אלו להפקה בימתית בישראל ע"י קבוצת הצעירים של הבימה.