איה בני?

איה בני? (החיפוש) של פרד זינמן שיצא לאקרנים בתחילת 1948, ושאפשר להחשיבו כסרט ההוליוודי השני המתייחס במפורש לשואה, זכה, לעומת זאת, בשני אוסקרים. הופעתו הקולנועית הראשונה של מונטגומרי קליפט ומשחקו המפתיע של הילד הצ'כי איוון ז'נדי (Jandi) הצליחו לרתק את הקהל למרות הנושא הקשה והצביון הדוקומנטרי למחצה שזינמן שיווה לסרט. רוב הצילומים נעשו באזור הכיבוש האמריקני בברלין, ורבים מהניצבים היו אנשי מנהלה ותושביהם של מחנות העקורים שהוקמו בחופזה אחרי המלחמה.

העלילה המלודרמתית מגוללת את גורלו של ילד יוצא אושוויץ, שמתוך פחד שהאמבולנס האמריקני שמוביל אותו למחנה הילדים נועד להשמיד את נוסעיו בגז, בורח עם חבריו ומשוטט בין החורבות. חייל אמריקני מוצא אותו, ובין השניים מתפתחת ידידות הדוקה. בה-בעת, אמו של הילד, שגם היא ניצולת מחנות, מחפשת אותו נואשות. האם ובנה הם צ'כים, ובין הילדים העקורים המופיעים בסרט יש בני עמים שונים. הקבוצה הגדולה ביותר מבין היתומים הניצולים היא המתארגנת להגר לפלשתינה. הם לומדים ושרים בעברית, ועל קירות האולם שבו הם מתכנסים תלויה תמונתו של הרצל.