האקסטזה הגדולה של רוברט קרמייקל

עיירה בריטית שלווה. רוברט קרמייקל עושה רושם של בחור טוב, הוא נגן צ'לו מוכשר, תלמיד סביר בבית הספר ואמו לוקחת חלק פעיל בחיי הקהילה. חבריו מחוץ ללימודים הם כבר סיפור אחר: האחד נזרק מבית הספר, השני פתי חסר עמוד שדרה והשלושה מוציאים את זמנם בסמים והטרדת נערים צעירים מהם. הימים ימי הפלישה לעיראק, הטלוויזיה מלאה בתמונות של מטוסים ממריאים ולעיירה מגיעה טיפוס מפוקפק, אסיר משוחרר שרותם את רוברט וחבריו לעסקי הסמים. מכאן והלאה העניינים מתדרדרים ועוברים לפסים אלימים יותר ויותר. סרט הביכורים של תומאס קליי הוא יצירה עוכרת שלווה שאינה בוחלת באלימות ישירה, נטולת קסם לחלוטין, כדי להצביע על חולייה של החברה המערבית. ספק אלגוריה פוליטית על תפקודה של בריטניה בעולם, "האקסטזה הגדולה של רוברט קרמקייל" אינו מציע פתרונות, אלא תמונה מדכדכת על חברה שהאלימות מבעבעת מבעד לפניה התרבותיים ועתידה לחסלה. המסרים אלו עלולים להיתפס כפשטניים, אך תומאס קליי בוחר לתאר את העולם הזה במידה מסוימת של ריחוק ריאליסטי - על מלאכת הצילום מופקד יורגוס ארוואניטיס, צלמו הקבוע של אנגלופולוס - והפסקול משופע ביצירות תזמורתיות. כך עומד הנופך התרבותי הזה בסתירה למתרחש על המסך ומעצים עוד יותר את אימת הצופים. התוצאה הוגדרה ע"י לזלי פלפרין מה'וראייטי' ככזו שגורמת ל "תפוז מכני" להיראות כמו קליפ של בריטני ספירס.