ואת אמא שלך גם

בנסיעה באוטו מבקש חוליו להקשיב לשיר הנפלא של בריאן אינו, "By this River", שהפזמון החוזר שלו אומר, בתרגום חופשי: "את ואני, תחת השמיים, שלנצח נופלים נופלים, לנצח נופלים". מי שזוכר, זה גם השיר המסיים את סרטו העצוב להפליא של נני מורטי חדרו של הבן, שם משפחה איטלקית בורגנית אחת מתפרקת אחרי מותו הפתאומי של הבן המתבגר. גם "...ואת אמא שלך גם" הוא סרט על מוות. כן, הוא גם על סקס, ולא סתם סקס, אלא סקס מתבגר, מתפרץ, בלי עכבות ובלי התנצלויות. אבל קוארון מצליח לתת משמעות לחיבור בין סקס ומוות. סרט הדרכים (כביכול) והנעורים (כביכול) של קוארון מספר על חוליו וחברו טנוח (גאל גרסיה ברנל ודייגו לונה), שחברותיהן נוסעות למשך הקיץ והם, הרעבים, נותרים בלי אפשרויות פורקן, מלבד העצמי. אל התמונה נכנסת לואיזה (מריבל ורדו) המקסימה, אשה בשלה (בת 28, אגב), שמנסה להשתחרר מקשר דפוק עם גבר בוגד ונענית להצעתם המלבבת של שני גורי הכלבלבים ליסוע יחד לטיול. מכאן והלאה לומדים השניים שיעור אינטנסיבי על סקס, אבל בניגוד לסרטי הדרכים והנעורים האמריקאיים, כל חדוות הבשרים הזאת מלווה בעצב גדול, בתחושות של סוף, בדימויים של מוות הפזורים בזהירות לכל אורך הסרט, בהתבוננות מעמדית וחברתית ובאמת או שתיים על גברים ונשים.