סרטו התיעודי המונומנטאלי של קלוד לנצמן, שנחשב לאחד המסמכים החשובים בתיעוד/הנצחת השואה. לנצמן מסתפק בעדות על השואה. הוא לא מנסה להחיות את הזיכרון באמצעות חומר ארכיוני אלא באמצעות הזוכרים ורק באמצעותם. 9 + שעות של ראיונות מצמררים, פיסות חיים שנשמעות כמו מדע-בדיוני, אבל הן ממש לא. העובדות נרקמות כשהמילים הופכות לתמונות רק במוחו של הצופה, ומביאות עדות של אחת התקופות המזוויעות ביותר בתולדות האנושות. הסרט זכה בפרסים רבים ביניהם פרס סיזאר מיוחד ושלושה בפסטיבל ברלין.