סונטינה

מוראקאווה הוא איש יאקוזה ידוע לשמצה ברחבי טוקיו. כאשר פורצת מלחמת כנופיות באוקינאווה הוא נשלח עם כמה מחייליו להשליט סדר. כבר עם הגיעו נראה כי משהו פה מסריח. כמה מאנשיו נהרגים בפצצה שהונחה במשרדיו, אחרים נהרגים בהתקפה מזוינת על באר מקומי. מוראקאווה אוסף את שארית אנשיו, מוצא מקלט בבית חוף מבודד, וממתין להוראות נוספות מהפיקוד בטוקיו. כאן מוצאת החבורה מפלט מהשעמום במשחקי קלפים או פריסבי, ברולטה רוסית, בשעשועי סומו, ועוד. הגנגסטר המנוסה אפילו פוצח במערכת יחסים עם אישה שאותה הציל מאונס אכזרי בידי בעלה. אבל אצל טאקשי כמו אצל טאקשי ? את האידיליה יפוגג פרץ אלימות פתאומי? אחרי דרמה אנושית מעודנת (סצינה על החוף) מחבר איש האשכולות היפני - בטבעיות רבה חייבים לציין - בין הגישה הלירית של הכותר הנ"ל לבין האלימות הבוטה של השניים שקדמו לו (שוטר אלים, נקודת רתיחה). התוצאה היא סרט משובח שהפנה אליו את זרקורי ביקורת הקולנוע הבינלאומית. עכשיו אף אחד לא יכול היה להתעלם מהגדולה שלו כבמאי, מהאלימות הטקסית, משינויי האווירה הכל כך מודעים לעצמם ולז'אנר שבתוכו הם הווים, מהדקויות של אפיוני הדמויות (סטריאוטיפים המבצעים כפיונים נאמנים את כל מה שנדרש מהם קולנועית), מההומור הציני היובשני (בעיקר בכל מה שנוגע באחווה הבין-גברית); בטח שלא מהסגנון הקולנועי הנפלא (שוטים ארוכים, זוויות נמוכות, קומפוזיציות עוצרות-נשימה, וגו').