במהלך מלחמת העולם השניה, אנטולי וטיקון נשבו ע"י הנאצים. לאנטולי ניתנה הבחירה לירות בטיקון ולהשאר בחיים,אנטולי יורה בטיקון. טיקון נופל מהספינה למיים. הנאצים פוצצו את הספינה אבל אנטולי נמצא למחרת בבוקר ע"י הכמרים . הוא נותר בחיים והופך להיות מסיק הדודים במנזר אבל האשמה לא נוטשת אותו. לאחר 30 שנה- אנטולי ניחן עתה ביכולת ראיית הנולד ויכולת ריפוי. הכמרים האחרים אינם מבינים אותו. אנשים מגיעים לאנטולי למטרות ריפוי. אנטולי עדיין אינו יכול לעקור מנפשו את מועקת האשמה. לעיתים הוא נכנס לסירה ומגיע לאי לא מיושב ושם מתפלל למחילה. אדמירל חשוב מגיע לביקור אצל אנטולי בליווי בתו.. הבת אחוזת שדים, אבל אנטולי מצליח לגרש אותם מתוכה. מסתבר לאנטולי כי האדמירל הינו טיקון, בו הוא ירה, ולמעשה הוא רק פצע אותו דאז. טיקון סולח לאנטולי. אנטולי יכול כעת למות בשלווה. הכמרים מכינים עבורו ארון קבורה, הוא נשכב בתוכו,ומת. הארון נקבר באי הלא מיושב, שבו התפלל למחילה.