מולייר

1644. פאריז. ז'אן בפטיסט פוקלן הוא לא אחד הסאטיריקונים הגדולים של כל הזמנים, ובטח שלא מחזאי בקנה מידה של שייקספיר וסופוקלוס. למעשה, הוא בסה"כ שחקן כושל, שאוסף אחריו חבורה של שחקנים עם חלום משותף להקים להקת תיאטרון משלהם. החלום, נתקל בקשיים, ועד מהרה פוקלן, מוצא עצמו בחובות, נרדף על ידי נושים. כמוצא אחרון להימלט מהחובות הוא מקבל את הצעתו של סוחר עשיר, המבקש לעלות הצגה שכתב, כדי להרשים ולכבוש מרקיזה יפהפיה ונועזת. מכיוון שעליו להסתיר את מטרתו האמיתית מפני אישתו החוקית, מכניס הסוחר את פוקלן לחצרו, במסווה של איש כמורה, אשר נשכר ללמד את בתם היחידה.במהלך שלושת החודשים אותם הוא מבלה בחצרו של הסוחר, הוא נחשף לצביעות, למזימות המגוחכות, לתאוותנות, האבסורד והפארסה שבהתנהגות האנושית, בעיקר אצל אלו שיש בידם הממון. חומרים, שיהפכו עם השנים למאפיינים של מיטב מחזותיו. במהלך החודשים הנ"ל הוא גם יפגוש את מי שעתידה להיות אהובתו הסודית, האחת והיחידה, האישה שתראה לו את הדרך ותלמד אותו שאין בושה בקומדיה, ושעוצמתה לעיתים עולה על זו של הטרגדיה. בתום שלושת החודשים, עוזב פוקלן את חצרו של הסוחר, אך נאמן למה שראה ולמד, הוא אינו חוזר לפריס, אלא יוצא עם להקתו למסע הופעות בערי השדה ופרוורי הארץ. בשובו לפריס, 13 שנה מאחר יותר, זה יהיה כבר ע"פי הזמנה רשמית של המלך, והוא לא עוד ז'אן בפטיסט פולקן, כי עם "מולייר", הגאון שהמציא את "הקומדיה הסאטירית" והמחזאי החתום על יצירות כמו "הקמצן" 'החולה המדומה', 'המיזנטרופ' 'טרטיף' ואחרים