אד ווד

טים ברטון יצר סרט על מי שכונה "במאי הקולנוע הגרוע בכל הזמנים" - וככל הנראה, בצדק. ג'וני דפ מגלם את ווד, צעיר חסר כל השכלה קולנועית, הבנה "אמנותית" של קולנוע, או כשרון - אך חדור מרץ, רצון ברזל, עור של פיל , ו - מה לעשות - חיבה לבגדי נשים. ווד מצליח ליצור סרטים מאפס - אפס תקציב, אפס צוות טכני, אפס תסריט, אך את מקום כל אלה הוא ממלא בהתלהבות. במקום שחקנים של ממש הוא מגייס כוכבי עבר סוג ב' (כמו אלווירה, מנחת טלוויזיה מפוקפקת), "פריקס" מוזרים (ת'ור, ענק מגושם עם עבר בקרקס, או משהו בדומה), וכמובן - הוא עצמו מגלם מדי פעם תפקידים, כמו למשל, התפקיד הראשי ב"גלן או גלנדה" - על בחור החובב בגדי נשים... את החסר הוא ממלא בקטעי ארכיון שונים, מצילומי באפלו במנוסה ועד בכלל. בהמשך, זכה ווד בנכס היקר ביותר שלו - בלה לוגוסי, הדרקולה המוכר והידוע מכולם, באותה העת כבר חולה, נשכח, ג'אנקי ללא תקנה. היחסים בין השניים מספקים כמה מן הרגעים המרגשים - אם כי לרגע אינם דביקים מדי - שבסרט, ומרטין לנדאו אף זכה, ובצדק, בפרס האוסקר על גילום לוגוסי. רגע אחר בסרט מתאר את פגישתו של ווד, לאחר שחטף סטירת לחי מקצועית, בפעם המי-יודע-כמה, עם אורסון וולס, במקרה, בדיינר. וולס לרגע אחד אינו מתנשא, או מתיימר להציג צד אחר של עשייה קולנועית: הוא מסכים עם ווד שבעיות של מימון הורגות את עולם הקולנוע, ומתלונן על כל הסרטים בהם המפיקים קיצצו את כנפיו. בספריה מצויים מספר סרטים שביים ווד (והאמת, צריך לראות כדי להאמין), בינהם "גלן או גלנדה", וכן PLAN 9 FROM OUTER SPACE סרטו המפורסם ביותר, שהחל לצלם עם לוגוסי, ולאחר שזה נפטר, מילא רופא השיניים של ווד את התפקיד, מכוסה בצעיף. ולזה יקרא "תושיה". ברטון מתגלה כחובב-קולנוע אמיתי, מי שהתעשיה אינה זרה לו - על החלקים הטובים שביצירה האמנותית, כמו גם פניה הקשות והמקשות. כמו גם סרטיו האחרים, העיצוב מרשים, ומעניין להשוות את יחסו לסרטי B לאחר צפייה בסרט זה - בעיקר בסרטו הבא, "הפלישה ממאדים". ג'וני דפ ומרטין לנדאו בתפקידים בלתי נשכחים.