יצירתו המופתית של דוד פרלוב ששינתה לעד את פני היצירה הדוקומנטרית בישראל, הגדירה לראשונה את ז'אנר הקולנוע האישי בארץ והוכרזה, באופן רשמי ולא רשמי, כחשובה בתולדות הקולנוע הישראלי. בין השנים 1973 ל- 1983 תיעד דוד פרלוב את חייו ואת חיי משפחתו על רקע אירועים משמעותיים מחיי מדינת ישראל, ויצר את מה שיהפוך במרוצת הזמן לשלל חומרים נשגבים, נדירים בעוצמתם הויזואלית, האינטלקטואלית והרגשית. אורי קליין, מבקר הקולנוע של "הארץ" כתב ב-2003 לאחר מותו של פרלוב: "אין עוד יצירה קולנועית ישראלית שהביטה כך במציאות הישראלית; אין עוד יצירה קולנועית ישראלית שהעידה בעוצמה כזאת על שליטה באפשרויות שמציעה אמנות הקולנוע ליוצר המקומי. מתוך הייאוש נולדה יצירה שחוגגת את המקום הזה ואת מקומו של הקולנוע בתוכו".