"הרוח העולה": עולה ונופלת

אין שום סיבה שבעולם שיקום סרט אנימציה על סיפורו הכ"כ כבד של ג'ירו הוריקושי, מהנדס המטוסים היפני בתקופת מלחמת העולם השניה. מדובר בסיפור כ"כ רציני, עמוס פרטים ומלא במסרי אלימות שסרט אמיתי ומצולם היה הולם אותו הרבה יותר. אבל אנו חיים בעולם בו היאו מיאזקי מפעיל אלפי אנשים למען יצירת קולנוע ציורי וחלומי עבורו, והתוצאה המתבקשת היא סרט ביוגרפי שיראה בדיוני ככל האפשר על סיפורו של ג'ירו הוריקוש החביב, אך מה לעשות שלמרות ש-73 שנה לקחו לו להבין זאת, עליו לדעת כי החיים אינם אנימציה ולא כל סיפור אפשר להפוך לחלומי. למרות שמיאזקי עושה הכל וגורם לאלפי האנימטורים שבידיו להזיע על מנת להגשים את סיפורו של ג'ירו היקר לסרט אנימציה מרהיב, עדיין הסרט נותר ריאליסטי ויבש מתמיד, ובעיותיו רק נגררות בזו אחר זו כמו שרשרת של טעויות בסרט שכנראה ולא היה צריך להיעשות.

נתחיל בחלק בו מיאזקי טוב ברשות מעריציו, האנימציה הגדולה. בחלק הסינטמוגרפי הקשור בכל האלמנטים הטכניים של האנימציה והפסקול, הסרט שולט נהדר, אך אלו דברים שמיאזקי כבר שלט בהם בשנות ה-80 וה-90 בסרטים כמו "הנסיכה מונונקי", "השכן הקסום שלי טורטו" וכן הלאה. דבר לא השתנה באנימציה, 20 ויותר שנה והטכנולוגיה נותרה אותה הטכנולוגיה הפשוטה. למרות שהיא פשוטה לא יאמן עד כמה היא קשה ושכל סרט שכזה נעשה במשך שנים, אך עדיין נותרה אותו הדבר ולכן עבור האנימציה לא שווה את השקעת זמן הצפייה בסרטו החדש של מיאזקי. ואחרי שהעברנו את השבחות על סרטו החדש, נעבור לאכזבות.



הסיפור בגדול עוסק בכל "חייו" העשירים של ג'ירו הוריקושי, שהם רובם בנויים מחלומות גדולים והצלחות המתממשות בקלות רבה שלא ממש מעוררות תהיה לגבי חלומותיו הבאים וכל השאר. בתור סיפור, זה היה יכול להיות מעניין, החלומות הגדולים והשאיפה להצלחה על רקע מסר פציפיסטי לגבי מלחמה ואלימות יכול היה להיות נפלא, אך הסרט לא עושה בזה כל שימוש ואין בדמותו הכתובה של ג'ירו שום לבטים שיהפכו אותו למעניין, וזהו עיקר הסרט. מדובר כאן בסרט הראשון של מיאזקי אשר מציב דמות גברית במרכז העניינים וזה בהחלט מרשים ויפה לראות את מיאזקי סוף סוף מחזק גברים בסרטיו, אך הדמות הזאת פשוט נותנת שם רע לגברים היפנים בשמם. מדובר בדמות לקקנית, חלשה, רכרוכית, נאיבית, שכמעט ולא קיימת ובכל זאת עמוסת בעיות. כנראה שהבעיה העיקרית שבדמות זו היא הנחמדות שלה וחוסר הקונפליקטים המלווים אליה. הדמות פשוט פוסחת על כל דמות אחרת שמוצבת בפניה, היא לא מתווכחת עם אף דמות אחרת, היא לא עומדת באף מכשול בדרך למטרתה, היא פשוט דמות מושלמת, וכולנו יודעים שדמויות מושלמות עובדות בחיים יותר מאשר בסרטים. הוסיפו לזה את הרצון הדביק שלו לפלוט בכל רגע משפט דגל בסגנון "השעה עכשיו היא 5, מחצית היום כמו מחצית האהבה, כשם שאהובתי היא חציו השני שלי.." ותקבלו את לב בעייתו של סרטו החדש של מיאזקי, כמו גיבורו הראשי - הוא פשוט משעמם.

כמו שאנחנו יודעים, זה מאוד לא קל להציב גיבור כ"כ חלש מול אירועים כ"כ חזקים, ועצוב לראות שזה ללא אף הרמת גבה מתקבל על הדעת באהבה. ג'ירו היקר מצליח לפתור כמעט כל בעיה בסרט, לומד בבתי הספר היוקרתיים ביותר, בונה מטוסים ומצליח בחייו ואין לו אפילו מכשול אחד במהלך הסרט מלבד אשה שמוצבת לו לקראת סוף הסרט שגם היא דמות נוראית (בנוסף לכך שהכימיה בניהם היא אחת מהרומנים הכי פחות אמינים שתראו על המסך אי פעם, בהתחשב בכך שמדובר בסיפור ביוגרפי). מה הבעיה בדמות מושלמת? קולנוע מאז ומעולם ידוע כדבר שמחייב להציב בראש ובראשונה לבטים וקונפליקטים כדי למשוך את הצופה ולהתעניין בדמות הראשית ובמטרותיה. כאן, לא רק שמדובר בדמות מושלמת ומשעממת שאין בה שום לבטים, קונפליקטים או כל ערך קולנועי שאדם אנושי מסוגל להזדהות עמה, מדובר גם בדמות שמשיגה כל דבר שהיא רוצה, בדמות לקקנית עם עודף מוסר ויפות נפש שאין בה באמת תסיסות ופלפול שמחייבים דמות מעניינת באמת. אין ספק שאני מעריץ את מיאזקי על האומץ בסרטו האחרון לספר סיפור כ"כ חלק שהלבטים היחידים שיש בו הם אלגוריים, אך בואו נזכור שמדובר בסרט אנימציה בשורה התחתונה, ומעט בידור לא היו מזיקים לו. תוסיפו לכל זה גם את השוטי אנימציה האומנותיים והארוכים שנדחפים פעם ב-10 דקות ותקבלו את אחד מהסרטים המשעממים והמייגעים שצפיתי בהם בזמן האחרון.



זה קשה עבורי לקטול את היאו מיאזקי כ"כ על סרטו החדש אך אין מה לעשות, הציפייה והאכזבה הן אלו שבונות את כל חוויית הצפייה. ראוי לציין שמיאזקי הוא אחד מאומני האנימציה הגדולים בעולם ואין ספק שסרטיו הישנים הכוללים את הטירה הנעה, המסע המופלא ושלל נוספים הם בהחלט מסרטי הנוסטלגיה הגדולים עליהם גדלתי, אך אין זו סיבה לנצל את המעמד הקולנועי לצורך העברת מסר פציפיסטי כ"כ משעמם וחסר חן. אז כן, בהחלט ניתן להבין שקידום יפן בתור אימפריה תוך כדי התעלמות מעניי רחוב או שימוש באומני הנדסה לצורך העברת כלי נשק זה דבר נורא, אך האם עלינו לסבול במשך שעתיים שמרגישים לפחות כמו שלוש בשביל להבין זאת? לפני שמיאזקי חשב על האנימציה המקסימה או על הפסקול הנפלא עליו היה לחשוב על הסיפור, כי אפילו הציור היפה ביותר והשוט הכי מדהים בעולם לא יצפו על עלילה חלשה, ולצערי היא ממש חלשה.